עבודה מספר 3- צילום עיתונאי

בס"ד

צילום עיתונאי

1.) א. תמונה זו שייכת לז'אנר צילום תיעודי מכיוון שאנו רואים את את משפחת מאיר בלוויה של אמם- דפנה מאיר. הצילום לא תוכנן מראש ולא התכוננו אליו. הצלם מתייחס למציאות, ומטרת הצילום היא לתעד סיטואציה שארעה למשפחה באופן טבעי. בתמונה אין מלל, ובכל זאת היא מעבירה לנו מסר ומעוררת בנו רגשות עזים של כאב ועצב. תמונה זו הפכה לחלק מההיסטוריה שלנו, ואף זכתה מקום ראשון בתחרות עדות מקומית לשנת 2016. 

ב. הקומפוזיציה בתמונה היא שהאבא במרכז התמונה, כל ילדיו מתקבצים מסביבו ומנסים לקבל ממנו תשובות. העצים ברקע מעידים שהתמונה צולמה בחוץ. מבחינה אסתטית אנו רואים שהם לבושים במעילים, מה שמעיד על יום קר וחורפי.

ג. כתבנו את הדנוטציה בסעיף למעלה, בקומפוזיציה.

ב. הדילמה העומדת בפני הצלם היא האם לעזור לכבאים לנסות לכבות את השריפה ההולכת וגוברת או מנגד, לעמוד ולצלם את המתרחש ללא מתן עזרה ובכך להצליח בתור צלם.

הקונוטציה שאנו מסיקים מהתמונה אלו רגשות של כאב, עצבות, רחמים, בלבול וחוסר עיכול של המצב.

2)א. צילום הלם- צילום הלם זהו צילום היכול להפתיע ולזעזע את המתבונן בו. ההלם נובע ממראה מזעזע או ממשהו שמזעזע אותנו ופוגע בעולמינו. התמונה עם המראות הקשים משאירה אותנו בהלם וחסרי מילים. 
אנו בחרנו תמונה מתקופת מלחמת העולם השנייה בעת כיבוש הנאצי- השואה. התמונה מתארת את המציאות בהם היו היהודים במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו- בית חרושת לגופות. התמונה מציגה נשים הנמצאות בקור שאינו ניתן לתיאור. הקור השורר, גובר על הבגדים הדקים הזרוקים עליהן. הצפיפות היא קשה, אין להן פרטיות, במקום בו אמור להיות אדם אחד דחסו מספר גבוה של נשים. מבטיהן מעורר הרחמים מציף אותנו בדמעות ומעורר בנו רגשות של עצב וחוסר אונים כלפיהן.

ב. בתמונה אנו רואות את הניסיון לכבות את השריפה שפרצה בהר הכרמל, ואת הכבאים שמולנו מנסים לכבותה. לדעתנו, הצלם היה צריך לפעול ולעזור לכבאים בכיבוי השריפה שהגיעה לממדים עצומים מפני שמבחינה אתית, על הצלם לחשוב על טובת הכלל ולא על טובתו האישית שהיא לצלם תמונות שיצברו רייטינג ופרסום גדול.

עבודה מס' 2- קולנוע תיעודי

בס"ד

                            קולנוע תיעודי:

1.                                        ~סרטון~

סרטון זה שייך לתת ז'אנר התיעודי אישי מכיוון שאנו דיברנו בסרטון מנקודת מבטנו האישית על הסיטואציה הנוכחית והלחוצה. במשך הסרטון ניסינו להעביר לצופים את תחושותינו והרגשותינו לפני המבחן בלשון, וכמו שאפשר לראות, אנו לחוצות ומתוחות לקראת המבחן הנ"ל. תוכן הסרטון הוא ההגדרה לסרט תיעודי אישי בו היוצר מספר על מציאות ואירועים בחייו מנקודת המבט האישית שלו, והוא נעזר בטכנולוגיה של הטלפונים החכמים.

2.א. הסרט " באולינג לקולומביין" שייך לתת ז'אנר דוקו אקטיביזם שמאפייניו הם:
1. הז'אנר מבקש להתערב במציאות החברתית והפוליטית.
2. הדוקו אקטיביזם מנסה לחולל שינוי.
3. מטרת הז'אנר היא להניע תהליכים במציאותינו החברתית והפוליטית.
4. מהווה דרך אחרת לתוצרי התקשורת הממוסדת, המערערת על האמת המונפקת בידי המדיה ועוסקת בנושאים שנדחקו לקרן הזווית.
אנו רואים שהסרט שייך לז'אנר הזה מכיוון שהוא מנסה להתערב במציאות היום יומית, ולחולל שינוי בקשר למכירה החופשית של כלי נשק בארה"ב על ידי צילום הסרט ופרסומו.

ב. המסקנות שנובעות מהסרט הן שהתקשורת האמריקאית גורמת למציאות האלימה בארה"ב- התקשורת בארה"ב משדרת בטלוויזיה תוכן מאוד אלים כמו שהם למשל מראים שהשחורים הם אלימים ותוקפניים, כתוצאה מכך ההתנהגות במציאות וברחוב היא שכולם מתנהגים בצורה אלימה וזה דבר ידוע שארה"ב היא מדינה עם אחוזי רצח גבוהים מאוד. מכיוון שהאלימות הזאת קיימת בארה"ב, האזרחים מרגישים צורך להתגונן ולהגן על עצמם, ולכן קיים ביקוש רב לנשק בארה"ב. בעצם אנו רואים שהתקשורת היא הגורמת לפשע, האלימות והרצח שיש מכיוון שלדוגמה, אצלנו בישראל התקשורת לא מראה ומעודדת אלימות ופשע, ולכן אין אצלנו אלימות פיזית ברמה גבוהה כמו בארה"ב ואף יש הגבלה על מכירת הנשק אפילו לאנשים בעלי רישיון לנשק.
לדעתנו ניתן ליישם מסקנות אלו בכך שהתקשורת האמריקאית תציג ותפרסם פחות אלימות ומקרי רצח ואף תגביל את התוכן שאפשר להראות לאזרחים, המציאות תהיה פחות אלימה וכתוצאה מכך התושבים לא ירגישו פחד ואת הצורך להגן על עצמם. כך, השכיחות של קניית הנשק והכדורים תהיה נמוכה יותר ותעזור להנמיך את מקרי האלימות והרצח.